5. כימיקלים ומתכות במזון שלנו ובבית: אלומיניום, פלב"מ (נירוסטה), פלואור, סודה קאוסטית וחומצות.


א. אלומיניום
בציבור קיימת אי בהירות בקשר לשימוש באלומיניום במגע עם מזון.
משרד הבריאות לא הוציא עדיין הודעה מפורשת לגבי ריכוזים מותרים או מומלצים של אלומיניום במים, מזון או מוצרים הבאים במגע עם העור. זה לכאורה סימן שבמשרד הבריאות לא מייחסים חשיבות גבוהה לנוכחות אלומיניום במזון.
לעומת זאת בארה"ב, האלומיניום לא מופיע בכלל ברשימת המזהמים שהוגבלה כמותם במים ובמקום זאת, הוא מופיע בדרגה שנייה של חשיבות  - רק לגבי היבטים של טעם ואסתטיקה.
הכמות שמתיר ה-EPA בארה"ב היא 0.05 - 0.2 מילי-גרם בליטר מים.
למרות זאת, ישנם הסוברים בטעות שהאלומיניום כשלעצמו (לא בתערובת) מסוכן. כל הסוברים כך נוהגים לצטט מחקרים שנעשו בעבר ומצאו קשר כלשהוא בין נוכחות אלומיניום בגוף לבין שכיחות מחלת האלצהיימר. מסתבר, שהקשר הוא כנראה הפוך! -  מסיבה כלשהיא הגוף מתחיל לצבור יותר אלומיניום ברקמות מסוימות, דווקא לאחר התפרצות מחלת האלצהיימר.
למעשה, אם יש סכנה כלשהיא באלומיניום היא כנראה בעיקר בתרכובת שלו עם הפלואור (המוזכר למעלה) הנמצא לעיתים כתוסף שאותו נוהגות רשויות מים בישראל להוסיף למי השתייה באופן מלאכותי. הבעיה בשימוש במים המכילים פלואוריד היא שהפלואור שבהם עלול להתרכב עם האלומיניום לתרכובת מזיקה.
למרות זאת, היקף הבעייה של שילוב אלומיניום עם פלואור במזוננו הוא יחסית קטן משום שהשימוש באלומיניום לצורך הכנת אוכל הוא מועט יחסית.
רוב כלי האוכל שאנו אוכלים איתם, או הכלים והמכונות איתם אנחנו מכינים מזון, לא חושפים את המזון למגע עם אלומיניום או סגסוגותיו. הסיבה העיקרית היא שחומצות, חומץ, לימון ותבשילים המכילים ירקות מסויימים (לדוגמה: עגבניות) גורמים שיתוך (קורוזיה) באלומיניום וממיסות אותו לתוך המים.
זה לא רעיל, אבל זה פוגע בכלי המזון.
כדי להתגבר על בעייה זו פותח ציפוי טפלון המגן זמנית על האלומיניום. אבל שימו לב ! ברגע שציפוי הטפלון נשרט או נשרף, האלומיניום חשוף לשיתוך מואץ הפולט יונים של אלומיניום למזון.
גם רדיד האלומיניום שאיתו אנו עוטפים מזון, סנדביצים וכו' אינו מפריש בדרך כלל אלומיניום למזון. כאמור למעלה, רק מזון חומצי או מסוגים מסויימים, ממיס את האלומיניום לתוכו.
נושא האולומיניום הוא משמעותי במכונות הביתיות להכנת קפה. הזולות יחסית מביניהן מכילות אלומיניום ברוב מרכיביהן הבאים במגע עם המים. סביר להניח שחלק ממנו מופרש באיטיות למים, כתוצאה מתהליך איטי של שיתוך (קורוזיה). מכונות קפה ואספרסו שהמים בהן באים במגע רק עם נחושת ו/או פלב"מ (נירוסטה), שהן מתכות עמידות הרבה יותר טוב לקורוזיה, הן נדירות יותר ומקובלות בדרך כלל רק במכונות קפה מוסדיות או תעשייתיות.

ב. פלב"מ - פלדה בלתי מחלידה (נירוסטה)
פלדה בלתי מחלידה עשויה ברובה מפלדה (ברזל+פחמן בריכוז נמוך) מועשרת ביסודות: כרום, ניקל, מוליבדן, ונדיום, לעיתים גם מנגן ובמקרים מיוחדים גם גופרית או זרחן בכמויות
זעירות.
ישנם סוגים רבים של סגסוגות פלב"מ ונזכיר שניים מהן, הנפוצות ביותר:
1. פלב"מ 304 או בסימונה הידוע באירופה 18/8. זאת היא פלדה יחסית זולה שיש לה שימוש רחב בענפי התעשייה. פלדה זו מתמגנטת.
2. פלב"מ 316 היא פלדה יקרה יותר מ-304, עמידה יותר בקורוזיה ומומלצת יותר לכלי אוכל, למגע עם מזון ואפילו לייצור כלי ניתוח.
    פלב"מ 316 אינה מתמגנטת וזה אחד הסימנים לזיהוי משפחת הפלדות עליה היא נמנית.
3. בשימוש בפלב"מ איכותי למזון אין סכנה או בעייה. המבנה הגבישי החזק של הפלדה אינו מאפשר השתחררות מתכות כבדות למזון.
    יחד עם זאת, קיימים בשוק סירים מאיכות ירודה, המשחירים תוך כדי שימוש רגיל. סירים אלה עשויים מפלב"מ באיכות ירודה ומומלץ
    שלא להשתמש בהם.
4. יש להיזהר משימוש בכלי פלב"מ שנוצרו עליהם נקודות שחורות המעידות ששכבת ההגנה נפגעה!
    כלים כאלה (פגומים, עם נקודות שחורות) עלולים להתברר כמשחררים מתכות כבדות ורעילות!
5. סירים, מיכלים וכלי אוכל עשויים פלב"מ חייבים להיות חשופים כל הזמן לאויר! כיסוי הפלב"מ בשכבה חוצצת מאויר, או אטימתו בפני
    מגע עם חמצן, גורמים בעקיפין לתהליכים הגורמים נזק לפלב"מ.

ג. פלואור
נוכחות פלואור במים היא נושא מורכב וקשור לבריאותנו. 
שימו לב! יש להבדיל בין פלואור (הטבעי והטוב) לבין הפלואוריד (המזיק). 
השימוש בפלואור החל ברגע שמצאו שנוכחותו במים או במזוננו, מורידה את הסיכוי לעששת השיניים בעשרות אחוזים. למרות זאת, מירב הדעות שוללות הוספת פלואור למים באופן שבו מוסיפים אותו כיום למי השתייה בישראל. שאר הדעות שוללות באופן החלטי כל תוספת פלואור למי השתייה. 
האמת כנראה נמצאת אי-שם ברמות מינימליות של פלואור במים, בעיקר ממקור טבעי (המסת סלעים וכד'), כפי שהקב"ה ברא את המים... 
באופן מלאכותי, פורסם שרשויות מקומיות בישראל מוסיפות פלואור למים כמלח פלואורידי שמקורו בעודפי תהליכים תעשייתיים. עודפים אלו מכילים מרכיבים רעילים, מתכות כבדות ובעיקר פלואוריד, שהוא נגזרת של פלואור המתרכבת בצורה מסוכנת עם אלומיניום (ראה להלן). אלה השוללים את תוספת הפלואור המלאכותית מציינים שמקורה בפסולת של תהליכים תעשייתיים.
כאמור, הפלואור שמוסיפות הרשויות המקומיות למי השתייה שלנו הוא בהרכב כימי אחר ושונה מהפלואור המגיע באופו טבעי למים.

ד. אקונומיקה
'אקונומיקה' או בשמה המקצועי "תמיסת נתרן תת-כלורי" היא חומר מחמצן חזק המכיל כלור ותרכובותיו. כאשר כלור בא במגע עם חומרים אורגניים, הוא יוצר תרכובות מסרטנות.

ה. סודה קאוסטית.
שמה המדעי של סודה קאוסטית הוא 'בסיס הנתרן' ובאנגלית Sodium Hydroxid .
שמה העממי הוא 'נתר מאכל'. הנוסחה הכימית היא (Na(OH.
סודה קאוסטית הוא חומר שהוא בסיסי חזק והוא מתרכב בקלות עם שומנים וחומרים אורגניים.
בתערובת מדודה יחד עם שמן וביחס הנכון, התערובת הופכת לסוג של סבון.
גם תרסיס להסרת שומנים או תרסיס להסרת שומנים שרופים שמצוי אצלכם קרוב לוודאי בבית, מכיל סודה קאוסטית.
אם יש לכם תכשיר לשחרור סתימות ביוב שאיננו חומצי, כנראה שסודה קאוסטית מרכיבה את רובו. הסודה קאוסטית מתרכבת עם השומנים בקו הביוב, מאכלת אותם וכך נפתחת הסתימה.
שימו לב, אסור לערבב בין תכשירים שונים לשחרור סתימות! 

זהירות! במגע ממושך סודה קאוסטית מאכלת ומפוררת חומרים אורגניים!

במגע רגעי עם העור, נוצרת תרכובת כימית בין הסודה קאוסטית לבין השומן שישנו באופן טבעי על העור ומתקבלת תחושה של חלקלקות, כמו עם סבון.
בגלל פעולתו המאכלת חומרים אורגניים מוגדר החומר כ"רעיל" אף-על-פי שריכוז נמוך ממנו אינו מרעיל.
תתפלאו, אבל סודה קאוסטית משמשת להכנת דברי מזון, ויש מזונות המכילים כמות קטנה של סודה קאוסטית מאושרת למזון FOOD GRADE.
סודה קאוסטית משמשת לשימושים רבים אחרים כגון ייצור חומרי ניקוי, תהליכים תעשייתיים וכו'.

במקרה של נגיעה בחומר מומלץ לשטוף מיד בהרבה מים. ניטרול מהיר של מגע חיצוני בסודה קאוסטית נעשה בעזרת מריחת השטח הנפגע בחומץ ביתי מדולל במים, או במיץ לימון. בליעה של סודה קאוסטית היא מסוכנת מאוד ובמקרה כזה יש לפנות בדחיפות לקבלת טיפול רפואי ולנהוג לפי ההנחיות הרפואיות.

הערה: 
המידע המוצג באתר אינטרנט זה נועד למטרות אינפורמטיביות בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי וכן איננו מתיימר להוות תחליף לייעוץ כזה. 
בכל מקרה יש לבקש תמיד את ייעוצו של רופא או מגיש עזרה רפואית מוסמך אחר.