איכות חיים, איכות הסביבה וקיימות כערכים יהודיים וכמורשת יהודית

הרבה לפני שקמו התנועות למען איכות הסביבה ולפני שנולדו הביטויים 'קיימות' או 'תכנון בר-קיימא' הביאה היהדות לעולם את ערכי השמירה על העולם, כפי שהוא נברא.

בעת מתן התורה והתורה שבעל-פה, במעמד הר סיני, צווינו באופן מפורט על שמירת איכות הסביבה, אך כבר שנים רבות קודם, מיד עם בריאת האדם היתה השמירה על העולם החדש שנברא, חלק מהציווי האלוקי.
אבות אבותינו אשר חיו בארץ-ישראל נהגו בשמירה על הארץ, צמחייתה ובעלי החיים שבה, כחלק בלתי נפרד מאורח החיים היהודי.
מאז ועד היום מטיפה היהדות לשמירה על הקיים (פרמקאלצ'ר), למניעת פגיעה בטבע ( הגנת הטבע ), למניעת בזבוז משאבי כדור הארץ (קיימות) למניעת זיהום האויר והמים  ( הגנת הסביבה ) ולערכים דומים.


הנה דוגמאות:

1. שמירת השבת - אחת התרומות החשובות ביותר של היהדות לעולם.
יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. יג וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ
וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.

מדובר כמובן במנוחה ביום השביעי - מנוחה שנועדה להזכיר את יום המנוחה בעת בריאת העולם.
המנוחה ביום השביעי מאפשרת לנו לעצור ולזכור שלא אנחנו בראנו את העולם אלא שהעולם נברא עבורנו כדי לחיות בו באופן 'בר-קיימא' - כזה המכבד את כדור הארץ ואת כל יצורי הבריאה, הצומח והחי.
השבת היא 'המצאה' יהודית טהורה שניתנה לנו ע"י הקב"ה ואשר בשלב כלשהוא אומצה גם ע"י האימפריה הרומית והועתקה לכל המדינות שתחת חסותה. כתבים רומיים עתיקים
מזכירים את התפעלות הרומאים מרעיון שמירת השבת והמנוחה ביום השביעי ומצויות הוכחות שהרומאים החלו לאמץ את יום השבת כיום מנוחה כללי בשנים הראשונות של ספירת הנוצרים.
כיום, המנוחה אחת לשבוע - לאחר שהועתקה מהיהדות ע"י הנצרות והאיסלאם - הפכה למקובלת בכל מקום על פני כדור הארץ. לצערנו, ברוב המקומות היא חסרה גם את התוכן
התודעתי העמוק שנותנת לה היהדות המכבדת את בריאת כדור הארץ ובריאת העולם כולו בידי הקב"ה.


2. שמירה על הצומח וטיפוח העצים והיערות

הנה קטע מספר דברים, פרק כ', המדבר על מצב של אין ברירה, מצב של מלחמה לחיים ולמוות ובכל זאת, מורה התורה שלא לכרות עצי פרי:
יט כי-תצור אל-עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את-עצה לנדוח עליו גרזן--כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות:
כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור. כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא--אותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-היא עושה עימך מלחמה--עד רדתה.
ואם להוסיף לנושא זה, למיטב ידיעתנו, אין עוד בעולם שום עם, שום תרבות, שום דת, אשר כמונו חוגג "ראש השנה לאילנות".
3. שנת שמיטה

כמו כן, צווינו בתורה על עקרון שמיטת הקרקע אחת ל-7 שנים.
המטרה המפורשת היא לתת לקרקע מנוחה ולמנוע את ניצולה - רעיון אקולוגי מובהק.
שנת השמיטה תורמת לא רק לאיכות הסביבה אלא גם לאיכות החיים. זו היא גם שנה למען האדם עצמו.
זו שנה המאפשרת מנוחה מהמירוץ המטורף, היום-יומי, אחר הישגים גשמיים.


4. הגנת הסביבה

אחד מהמקורות היהודיים לחובה לשמור על הסביבה ועל משאביו המוגבלים של עולמנו, הוא הפסוק:
"ראה את מעשה הא-לוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ" (ספר קהלת ז, יג)

על פסוק זה אומר המדרש כך:
"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל

ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, פרק ז, כח).


5. איסוף מי גשם ואגירתם

כידוע, העיור המתפשט במהירות וכיסוי האדמה בשכבות של בטון ואספלט, מקטין את יכולת ספיגת מי הגשם בקרקע. מי גשם הם מים איכותיים ביותר שכמות המלחים והזיהומים בהם

היא אפסית. כיום מי הגשם הנופלים בערים נשלחים ע"י הרשות המקומית ישירות לים, במקום שיופנו למי התהום ויעשירו אותם ותוך כדי כך ידללו את המלחים והזיהומים שהם ספגו.
אבות אבותינו שגרו בארץ ישראל מימים ימימה אספו את מי הגשם ונהנו לאורך כל השנה ממים איכותיים ובריאים ביותר. תרבות יהודית ואורח חיים שלם מתוארים במקורותינו בהקשר

לבור המים שהיה כנראה ליד כל בית ואסף את מי הגשם:
א. לאחר שהות ארוכה כעבדים במצרים ולקראת חזרת בני ישראל לארצם המובטחת, מתארת התורה את ה'הטבות' המחכות לבני ישראל בארצם
ומתרה בהם.
מכך ברור שבור איסוף מי נגר עילי חפור ליד הבית היה בסיס קיומי הכרחי:
י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב--לָתֶת לָךְ: עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר
לֹא-בָנִיתָ. יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ;
וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. יב הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. (ספר דברים, פרק ו')

ב. צריך לשמור על בור המים. הפתגם הידוע המובא להלן (מסומן בנקודה כחולה) מתוך מדרש תנחומא הוא עדות מובהקת:

do-not-throw-stone-to-well

(מדרש תנחומא, ספר במדבר, פרשת מטות, סימן ג')

ג. להלן תזכורת לחשיבות הרבה של איסוף מי הגשם להתיישבות היהודית בארץ-ישראל. המקרא מספר על חזרתו של יצחק אבינו לאיזורים בהם חי אביו אברהם, הלא הם איזורי הנגב המערבי, רצועת עזה, רפיח (איזור נחל גרר) וצפון הנגב של היום.
יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם. יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר
חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת,
כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. (ספר בראשית, פרק כ"ו)



5. מצוות "בל תשחית"

מצוות "בל תשחית" היא המקור היהודי לערכי השמירה על כדור הארץ, קיימות, תכנון בר-קיימא, איכות הסביבה ושמירה על הסביבה:
מצוות 'בל-תשחית' הינה הציווי היהודי לתרבות מקיימת, פרמקלצ'ר בלעז.

הנה מה שכותב 'ספר החינוך' על מקורה של מצוות "בל תשחית":

"ידועה שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק (נתרחק) מכל דבר רע ומכל דבר השחתה: וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה - אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם. ויצר עליהם (יהיה להם צר) בכל אבדון והשחתה שיראו: ואם יוכלו להציל - יצילו כל-דבר משחית בכל כוחם."

הסבר זה על המצווה, לקוח מספר החינוך, אשר הודפס באיטליה בשנת 1523 ושחיבורו מיוחס לרב אהרון הלוי מברצלונה.

לנוכח הסבר זה מתוך ספר החינוך, יאמרו בוודאי תומכי אירגון 'גרינפיס' שהוא יכול לשמש בסיס אידיאולוגי מצויין לפעולותיהם הלוחמניות.

כדאי להוסיף שמצוות "בל תשחית" מהווה עבור כל יהודי מאמין ערך מעשי בהתנהלות היום-יומית. אם ראיתם שקית עם מוצרי מאפה תלויה ברחוב - מצוות 'בל תשחית' היא סיבתה.

לסיכום, איכות הסביבה וקיימות מהווים ערכים יהודיים ומקובלים כמורשת יהודית מדור דור. כדאי לזכור שערכים אלה אשר מקויימים כיום בתוכנו, אינם יבוא זר אלא שורש משורשינו בארץ הזאת.







קטגוריה: מידע כללי - מים, שפכים, 'ירוק', סביבה והגנת הסביבה